אנדוקרינולוגיה שימושית       

גישה מעשית לבעיות באנדוקרינולוגיה וסוכרת       

 המידע לא מחליף התייעצות עם רופא      

  

סוכרת סוג 1


הגישה לאבחנה וטיפול בסוכרת סוג 1



מושגים


Type 1 Diabetes Mellitus : סוכרת סוג 1
Insulin : אינסולין
Beta Cells : תאי ביתא
Autoimmune : אוטואימוני
Haplotype : הפלוטיפ



הקדמה

סוכרת סוג 1 מתאפיינת בחוסר עמוק של אינסולין עקב הרס תאי הביתא בלבלב המפרישים אינסולין. חולי סוכרת סוג 1 נולדים עם כמות נורמאלית של תאי ביתא שנהרסים בשלב מסוים במהלך החיים בתהליך דלקתי אוטואימוני. המחלה מאובחנת בעיקר בילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים. הטיפול הוא בעיקרו מתן אינסולין מבחוץ במטרה לחקות את ההפרשה הנורמאלית של אינסולין


אטיולוגיה
בדומה למחלות אוטואימוניות אחרות, המחלה מופיעה באנשים עם רקע גנטי ספציפי, בעקבות חשיפה לגורם המעורר את התהליך האוטואימוני. הרקע הגנטי הוא הפלוטיפ ספיציפי בגנים של המערכת המציגה חלבונים לתאים לימפוציטים שנלחמים בגורמים זרים. עדיין, רוב בעלי ההפלוטיפ שקשור בסיכון גבוה לסוכרת סוג 1, לא מפתחים את המחלה. ישנם הפלוטיפים מגנים, שנדיר מאוד למצוא אותם בקרב חולים. הגורם המעורר את הדלקת האוטואימונית בסוכרת סוג 1 לא ידוע, כנראה סביבתי או זיהומי. קיים קושי לזהות את הגורם, כיוון שהתהליך האוטואימוני מתחיל מספר שנים לפני ההופעה של סוכרת סוג 1. בעקבות החשיפה לגורם הלא ידוע מתפתחים נוגדנים כנגד אנטיגנים ספציפיים בתאי הביתא. הדלקת שגורמת להרס תאי הביתא וירידה פרוגרסיבית בהפרשת אינסולין מאופיינת בהסננה של תאי הביתא בלימפוציטים ונקראת אינסוליטיס. סוכרת סוג 1 מתפרצת לאחר הרס של 70-80% מתאי הביתא ולרוב לאחר 3 שנים נוספות הפרשת האינסולין אפסית. בחלק מהחולים עם סוכרת סוג 1 אין סמנים (נוגדנים) של התהליך האוטואימוני ובאחרים אחרי עשרות שנות סוכרת קיימת הפרשת אינסולין משמעותית. לאחר ההרס של כל תאי הביתא התסנין הלימפוציטארי מוחלף ברקמת צלקת וכבר לא ניתן למדוד בדם את הסמנים (נוגדנים) האוטואימוניים


גנטיקה
בתאומים זהים, במידה שלאחד יש סוכרת מסוג 1, הסיכוי של התאום השני לחלות הוא 50%. פולימורפיזם בגנים של המערכת המציגה חלבונים לתאים לימפוציטים אחראי על 40-50% מהסיכון לסוכרת סוג 1. בקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולה בסוכרת סוג 1, הסיכון לפתח את המחלה מוגבר פי 10. הסיכון של ילד להורה עם סוכרת סוג 1 לחלות במחלה הוא 3%-4%. אם אח או אחות חולים אז הסיכון לאחאים 5%-15%. עדיין לרוב החולים, אין קרוב מדרגה ראשונה חולה


אפידמיולוגיה
ההיארעות של סוכרת סוג 1 בעולם עולה כל שנה ב 3-4% מסיבה לא ידוע. המחלה יכולה להופיע בכל גיל אבל לרוב בצעירים לפני גיל 30. 5% עד 10% ממקרי הסוכרת לאחר גיל 30 הם עקב סוכרת סוג 1, בגיל מבוגר ההרס של תאי הביתא בלבלב יותר איטי ולכן האבחנה יותר מבלבלת. בילדים ההיארעות של המחלה היא בשתי שיאים, בגילאים 4-6 ובגיל ההתבגרות. השכיחות הגבוהה ביותר של סוכרת סוג 1 היא במדינות הסקנדינביות והשכיחות הנמוכה ביותר באזור הפסיפיק (פי 20-30 פחות), השכיחות בארצות הברית ואירופה היא באמצע. כנראה שהשונות בשכיחות נקבעת בהתאם לשכיחות של ההפלוטיפים בגנים האחראים על הצגת אנטיגנים ללימפוציטים


טיפול
מטרת הטיפול היא להשיג רמת גלוקוז קרובה לנורמאלית ולמנוע סיבוכי סוכרת. מרכיבי הטיפול כוללים הדרכה על טיפול עצמי, פעילות גופנית ותזונה, ניטור של רמת הגלוקוז וטיפול באינסולין. בסוכרת סוג 1, בדרך כלל יש צורך בטיפול אינטנסיבי באינסולין, כלומר אינסולין לטיפול בהיפרגליקמיה בצום ואינסולין לטיפול בהיפרגליקמיה שאחרי הארוחות. הטיפול האינטנסיבי באינסולין כולל כמות קטנה של אינסולין לאורך כל היממה (האינסולין הבזלי) בכדי לספק את רמת האינסולין הדרושה בצום וכמות גדולה של אינסולין למשך קצר לפני כל ארוחה בכדי לספק את רמת האינסולין הדרושה לאחר הארוחות (האינסולין של הארוחה, אינסולין פרנדיאלי או הבולוס). מתן של אינסולין בזלי ופרנדיאלי אפשרי באמצעות זריקות או משאבת אינסולין ובשתי השיטות ניתן להגיע לאיזון דומה. על מנת להתאים את כמות האינסולין לפני הארוחות (בולוסים) משתמשים בשתי שיטות עיקריות. השיטה הפשוטה היא לאכול כמות קבועה של פחמימות בכל ארוחה ולכל ארוחה להתאים את כמות האינסולין. השיטה המורכבת נקראת ספירת פחמימות, אפשר לאכול באופן משתנה ובהתאם לכמות הפחמימות מתאימים את מינון האינסולין. איזון טוב של סוכרת סוג 1 באמצעות זריקות מצריך הרגלי אכילה מאוד מסודרים ושימוש יעיל במשאבת אינסולין מצריך שימוש בספירת פחמימות. באמצעות ספירת פחמימות מחושבת כמות האינסולין הדרושה כדי לתקן את רמת הגלוקוז לפני הארוחה ואת כמות האינסולין הדרושה לכיסוי הפחמימות בארוחה. במשאבות אינסולין קיים מחשבון המסייע בחישוב כמות האינסולין הרצויה בבולוס באמצעות כמה מדדים המוכנסים למשאבה מראש. המדדים העיקריים שמכניסים למשאבה: 1) הרגישות לאינסולין, כלומר הירידה הצפויה ברמת הגלוקוז בעקבות הזרקה של יחידת אינסולין אחת 2) יחס של אינסולין לפחמימה, כלומר על כמה גרם פחמימה בארוחה צריך להזריק יחידה של אינסולין 3) רמת הגלוקוז הרצויה לפני הארוחה. בשימוש נכון במשאבת אינסולין, המטופל לפני כל ארוחה צריך להכניס למחשבון את רמת הגלוקוז ואת כמות הפחמימות בארוחה והמשאבה ממליצה כמה יחידות להזליף בבולוס. בחודשים האחרונים הותחל בארה"ב שיווק של מכשיר המשלב משאבת אינסולין ומד סוכר רציף והמכשיר באופן אוטומאטי מזליף את כמויות האינסולין הדרושות. האינסולינים הראשונים הופקו ממיצוי של לבלבי חיות והכילו חלבונים של החיה שגרמו ליצירת נוגדנים שנטרלו את האינסולין וגרמו לתופעות אלרגיות. ב 1982 החל ייצור של אינסולין בטכנולוגיה של הנדסה גנטית המאפשרת לייצר אינסולין אנושי טהור ללא חלבונים זרים. מרבית האינסולינים שבשימוש היום הם אנאלוגים של האינסולין האנושי, כלומר בוצע שינוי קטן ברצף החומצות אמינו בכדי להשיג אינסולין עם משך פעולה קצר במיוחד או ארוך במיוחד. האינסולין ניתן בהזרקה כיוון שחלבונים נהרסים בקיבה, אם כי מספר חברות בעולם וגם בישראל עובדות על פיתוח של אינסולין במתן פומי ויש התקדמות בנושא



עדכון: אוגוסט 2017

  ד"ר עמיר בשקין

מרפאה  ללקוחות כללית מושלם ופרטי

ימי ג' אחר הצהריים 

רח' הרצל 77 נהריה

טלפון 072-2567804

doctorbashkin@gmail.com